מרבית הזמן ביום יום אנו שוהים במקום עבודתנו. מקום העבודה הינו המקום בו אנו מבצעים את העבודה שהוכשרנו לבצע בין אם בתוך כותלי משרד ו/או מפעל ובין אם מחוצה לו. ישנם סוגים שונים של עבודה, בהגדרה גורפת ניתן לסווג את עבודתנו לשני סוגיים עיקריים עבודה משרדית ועבודה פיזית. הכל יסכימו, כי בשל אופיה של העבודה הפיזית, הסיכויים להיפגע תוך כדי ביצועה גדולים יותר מהסיכויים להיפגע במהלך עבודה משרדית, וכן יסכימו שהסכנה הממשית המרחפת מעל ראשו של פועל בניין גדולה יותר מזו המרחפת מעל ראשו של סמנכ"ל חברה.
האפשרויות להיפגע בתאונת עבודה הינן רבות ומגוונות, כגון: פגיעה במפעל או במשרד במהלך עבודה, פגיעה בדרך לעבודה או בדרך חזרה מהעבודה הביתה, פגיעה במקום שאינו מקום העבודה הקבוע ואשר שייך ונמצא בפיקוח של גורם נוסף שאינו המעסיק הישיר של העובד וכדומה.
במאמר זה אבחן את הנפגעים השונים תוך התייחסות למקום הפגיעה, זמן הפגיעה ואופי הפגיעה, ובכך הנני מתכוון לאופן קרות התאונה אשר לנסיבותיה חשיבות גורלית לאפשרויות התביעה העומדות בפני הנפגע בבואו לממש את זכותו לקבל פיצוי מהמעסיק שלו, שהוא לתפיסת רבים האחראי המוחלט אם לא הבלעדי לפגיעה, תפיסה אשר אותה אפריך בהמשך. כמו כן, אתייחס לנושא הפיצויים בגין תאונת עבודה בכלל ולנושא מומחים וכאב וסבל בפרט.
על פגיעה בעבודה, פיצויים ומה שביניהם
רבים מנפגעי העבודה טועים לחשוב שכל פגיעה בזמן העבודה מזכה אותם באופן אוטומטי בפיצוי מהמעסיק ו/או חברת הביטוח שלו. זו הזדמנות נפלאה להעמיד דברים על דיוקם. עובד אשר נפגע במהלך יום העבודה במקום עבודתו הקבוע, זכאי לקבל פיצוי כספי בגין הפגיעה משני גופים: המוסד לביטוח לאומי והמעסיק שלו.
באשר לתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, הרי שכדי לקבל את הפיצוי הכספי כל שעל הנפגע להוכיח הוא שהוא נפגע ושהפגיעה קרתה תוך כדי עבודתו ובעקבות העבודה, קרי שהתאונה נכנסת להגדרת החוק לביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 כתאונת עבודה. התביעה נגד המוסד לביטוח לאומי נעשית בשני שלבים: הראשון, הוא תביעת דמי פגיעה, שמשמעותה תשלום של 75% משכר הברוטו שהרוויח הנפגע לפי הרבעון שקדם ליום התאונה בכפוף לתעודה ראשונית לנפגע בעבודה המעידה על ימי היעדרות של הנפגע מעבודתו כתוצאה ישירה מהתאונה. השלב השני, הוא תביעת נכות נגד המוסד לביטוח לאומי, על שלב זה אדון בהמשך בהרחבה.
לעומת זאת, כדי לקבל פיצוי מהמעסיק ו/או חברת הביטוח שלו, בנוסף להוכחת הנזק שנגרם לנפגע ולהוכחה שאכן האירוע המדובר מוגדר כתאונת עבודה, עליו להוכיח כי המעסיק התרשל ובגלל רשלנותו נגרמו לעובד נזקי גוף. הרשלנות המדוברת באה לידי ביטוי באופנים שונים. על מנת לתבוע את המעסיק עלינו לפנות לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). קיימות 2 עוולות עיקריות עליהן נסמכת התביעה נגד המעסיק, האחת לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין היא "הפרת חובה חקוקה" והשנייה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין היא עוולת "הרשלנות".
הפרת חובת חקוקה - מהי?
קיימים דיני בטיחות רבים, הקובעים חובות שעל המעסיק לקיים, וככל שאכן מקיים אותן, הוא שומר על עצמו מפני תביעה אפשרית מטעם העובד אשר נפגע בעבודה. כך למשל, פקודת הבטיחות בעבודה תש"ל-1970- 1 (להלן: "פקודת הבטיחות") האוגדת בתוכה כללים רבים המגדירים את התנאים האופטימליים שעל המעסיק לספק לעובדיו, כגון: סעיף 37 לפקודת הבטיחות העוסק בנושא גידור חלקים. לצערי, תאונות המתרחשות מפגיעה ממכשירים שאיתם עובד הנפגע הינן נפוצות, וסעיף זה מאפשר להגן על הנפגע בכך שיוכיח, כי בשל אי נקיטת אמצעי זהירות, ובענייננו גידור חלק במכונה שהינו מסוכן עת המכונה נמצאת בפעולה, נפגע העובד. דוגמא נוספת, הן תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) [תיקון] התש"ס-2000 המכילות בתוכן את כל האמצעים שעל המעסיק לנקוט בכדי לשמור על עובדו מפני פגיעה בסביבת עבודה עם רעש, ומתאימה למשל לעובדי התעשייה האוירית אשר חשופים במהלך רוב שעות יום העבודה לרעש המטוסים.
כך למשל, בת"א 40038-07 שאדי נ' ישעיהו ואח', שאדי, שהיה נגר במקצועו, עבד עם מסור עגול, עימו חותכים לוחות עץ. ללהב המסור ישנו מגן שאינו קבוע. במהלך העבודה, הנפגע עבד עם המסור החשמלי ללא מכסה המגן, ונפגע קשות בידו הימנית. במקרה זה, אומנם לא הכיר השופט בהפרת סעיף 37 לפקודת הבטיחות, ואף לא בהפרת חובת ההדרכה, אשר ארחיב לגביה בהמשך, אך הכיר בחוסר פיקוח מטעם המעסיק ובאי הטמעת כללי הזהירות במקום העבודה, אי קיום החובות מחיל חבות על המעסיק. הסיבה שבחרתי בפסק דין זה כדוגמא, היא כיוון שעל אף שלא הכיר בית המשפט בחובות חקוקות שהופרו על-ידי המעסיק, בסופו של דבר קבע, כי המעסיק התרשל. כיצד? בית המשפט הטיל אחריות בהתבסס על חובות מיוחדות יציר הפסיקה כגון: הטמעת הוראות בטיחות ופיקוח על ביצוען. כלומר, במקרה זה, ניתן לראות מגמה שהיא לטובת התובע ואשר מרחיבה את החובות החלות על המעסיק מכוח החקיקה.
מקור חקיקתי נוסף, האוגד בתוכו סעיפי חקיקה רבים ומגוונים ומטיל חובות על המעביד הינו חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק ארגון הפיקוח") ולצידו חוקקו תקנות רבות שנועדו להרחיב את חובות המעסיק. הלכה למעשה, החוק ותקנותיו מאפשר להטיל אחריות על המעסיק בתאונת עבודה ולו בשל כך שלא פיקח על עובדיו, ולמעשה, שלא וידא ודאג שהעובדים תחתיו פועלים בהתאם לתנאי הבטיחות, שהוא עצמו היה אמור להסביר להם מרגע שהחלו לעבוד בעסק שלו.
כמובטח, אתייחס עתה לחובת המעסיק לפקח על העובדים במקום העבודה, המעוגנת בחוק ארגון הפיקוח. חובה על המעביד להדריך את העובד, כל שכן אם מדובר בעובד חדש ולא מנוסה. חובה זו מעוגנת בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות מסירת מידע והדרכה"). תקנות אלו, מתייחסות לחובה שבעיני הינה חשובה מאוד ורחבה דיה על מנת להטיל אחריות על המעסיק אשר מנסה בהגנתו להוכיח, כי עובדו הוא האשם הבלעדי לתאונה שקרתה לו. כך למשל, בת"א 29545-05 ביטון אבי נ' שמשון ספרדי (להלן: "פסק-דין ביטון") נפגע התובע במהלך עבודתו עת ניסה להתקין מאוורר במקום בו התקרה מתנשאת לגובה של 6 מטרים, במהלך עלייה על סולם עם פלטה גדולה אותה היה עליו לחבר לתקרה נפל התובע מהסולם ונפצע. בית המשפט בפסק הדין קבע, כי המעביד לא עמד בחובות המוטלות עליו מכוח חוק, ואני אתייחס לשתיים מהן. האחת, נוגעת לפקודת הבטיחות בעבודה בה נגענו, ולפיה המעסיק לא הגן על עובדו מפני נפילה לעומק מגובה של 2 מטרים בהתאם לסעיף 50 לפקודת הבטיחות, ובנוסף, לא סיפק לעובדו סולם "ממבנה טוב ויקויים כראוי" כפי שנדרש לעשות בסעיף 57 לפקודת הבטיחות. השנייה, מתייחסת לתקנות מסירת מידע והדרכה, לפיה, המעסיק לא הדריך את עובדו כפי שנדרש היה לעשות בהתאם לסעיף 3 לתקנות. המסקנה המעניינת שקובע בית המשפט היא שהעובד מילא את חובות הזהירות שחלות עליו, בכך שפנה לעובדים במקום וביקש שייצבו את הסולם הגבוה עת העובד עלה עליו כדי להתקין את הפלטה, וקבע, כי במקרה דנן אין אשם תורם לעובד! קביעה זו עולה בקנה אחד עם הלך הרוח בדבר אשם תורם של נפגע בעבודה אליה אתייחס בהמשך. לבסוף אציין, כי חובת ההדרכה החלה על המעסיק כוללת בתוכה הדרכה כיצד עליו לפעול ובנוסף הדרכה המסבירה מאילו פעולות על העובד להימנע ומה הסיכונים הכרוכים בעבודה שנדרש לבצע, ולפי סעיף 6 לתקנות מסירת מידע והדרכה המעסיק אף נדרש לעשות זאת בכתב.
רשלנות- מהי?
במסגרת עוולת הרשלנות על הנפגע להוכיח, כי המעביד לא נהג כפי שהיה על מעביד סביר באותן נסיבות לנהוג, ובנוסף להוכיח, כי קיים קשר סיבתי בין נזקי הגוף מהם סובל הנפגע לבין התרשלות המעביד. עולה, כי הוכחת הרשלנות הינה רחבה ואינה קונקרטית, והנפגע ייאלץ להשתמש בכלים רבים, ובעיקרם החקיקה והפסיקה, כדי להוכיח שאכן מעבידו אינו עומד בהתנהגות של המעביד הסביר. כלומר, כדי לעמוד במבחן המעביד הסביר, על המעביד להוכיח, בין היתר, כי הדריך את עובדיו לגבי אופן ביצוע בטוח של העבודה המוטלת עליהם, פיקח על ביצוע העבודה עת נעשתה וכי הטמיע והקפיד על תנאי בטיחות ושיטת עבודה בטוחה במקום עבודתו. ובהערת אגב יוער, כי חובת המעביד לנקוט באמצעי זהירות משתנה עם טיב העבודה ועם סוג הסכנות הטמונות בכל עבודה, קרי, במקרים בהם הסכנה גלויה לעין, האמצעים שעל המעסיק לנקוט על מנת לשמור על סביבה בטוחה פוחתים.
אם הבן לא מחונך- האב אשם
עד כה התייחסתי לחבות המעסיק בדבר פגיעתו של העובד. מה בדבר חלקו של העובד בפציעה? האם ניתן להסיר ממנו באופן מלא את האחריות ולהפנות אצבע מאשימה למעסיקו בלבד? ובכן, שאלה זו נדונה רבות בפסיקה הישראלית, שכן, כצפוי, המעביד בהגנתו מעלה תמיד את הטענה שהעובד הוא שאחראי לפציעתו, והמינוח המשפטי להאשמה זו היא "אשם תורם". כאמור לעיל, קיימים סיכונים רבים במהלך העבודה, בעיקר לעובדי כפיים, ולעיתים, כאשר העובד נמצא ברצף עבודה ולחץ, הוא אינו מודע ואינו יכול לנקוט באמצעים ראויים כדי להישמר מפני פגיעה. מה גם, שרבים מעובדי הכפיים, הינם אנשים פשוטים, אשר לעיתים מונעים מתוך פחד לאבד את מקום עבודתם, ובשל כך מבצעים את כל מה שמטיל עליהם המעביד ללא בחינת הסכנות הכרוכות בביצוע. המעסיק מנצל לא אחת את העבודה הזו ומנצל את כוח העבודה לכל מטרה בה ייבחר, אך ברגע המכריע כאשר מתבקש לתת דין על רשלנותו, בוחר להאשים את העובד שלו, וטוען, כי היה על העובד להפעיל שיקול דעת בבואו לבצע את הפעולה שבמבט לאחור אינה סבירה והינה מסוכנת, ואף טוען שהעובד היה מודע לסכנות הקיימות אשר עלולות לגרום לו לפגיעה פיזית, ולכן עליו לחלוק את האשמה עם מעבידו, או גרוע מכך, מטיל את האשמה במלואה על העובד. בתי המשפט בישראל, חוזרים וקובעים, כי העובד, בניגוד למעסיקו, אינו נמצא בתנאי מעבדה עת מקבל החלטה לבצע פעולה כלשהי שעשויה לסכן את בריאותו, העובד נמצא תחת לחץ במהלך עבודתו ואין באפשרותו להיוועץ עם יודעי דבר טרם ביצוע פעולה "מסוכנת", ולעיתים קרובות אינם רואים את הסכנה הטמונה בפעולה שנקטו. לכן, ההלכה הפסוקה היא, כי על המעסיק לספק לעובדו סביבת עבודה בטוחה, ועליו מוטלת האחריות לשמור על עובדו תוך שהוא מקפיד על כללי הבטיחות ולהזהיר את העובד מסכנות גלויות וסמויות הכרוכות בעבודתו. כלומר, רק במקרים בהם העובד תרם באופן ברור ומשמעותי לפגיעתו יקבע בית המשפט אשם תורם ויטיל חלק מהאחריות על העובד. בית המשפט בוחן את מידת האשם של העובד לפי 3 מבחנים, שהינם פרשנות לסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, מבחן הצפיות של העובד הסביר, מבחן השכל הישר ומבחן האשמה.
תרגום הנזק הפיזי והנפשי לפיצוי
לאחר שהוכחנו, כי המעביד לא עמד בסטנדרטים ובחובות החלות עליו, ובבואנו לדרוש פיצוי כספי על הנזק שנגרם לנפגע, עלינו להתייחס למספר קריטריונים, אשר כולם יחדיו מהווים את סכום הפיצוי הכללי אותו נדרוש מהמעסיק בגין הנזק הפיזי שנגרם לנתבע. כיצד נקבע הנזק הפיזי של הנפגע?
כפי שציינתי לעיל, בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי קיימים שני שלבים. השלב השני, הינו הגשת תביעת נכות למוסד לביטוח לאומי. בדרך-כלל נגיש תביעת נכות כאשר מדובר בנזקים קשים שנגרמו לתובע העשויים להיות קבועים. המוסד לביטוח לאומי, לאחר קיום ועדות שונות יקבע האם נותרה נכות לנפגע ואם כן, מהי הנכות שנותרה. במקרים בהם מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, החלטת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו של הנפגע אינה מחייבת את הנפגע ואת בית המשפט, והנפגע, אם ברצונו לטעון לנכות צמיתה שנותרה לו, חייב לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו אשר תעיד על חומרת הנזק שנגרם לו בדמות אחוזי נכות לצמיתות שנותרו לנפגע עת מגיש תביעה לבית משפט. בהערת אגב יוער, כי המוסד לביטוח לאומי, לצערי, אינו גוף אובייקטיבי ואינו נוטה להעניק נכויות לנפגעים, או לחלופין, גם כאשר מעניק נכות לצמיתות, הרי שהיא אינה משקפת באופן מלא את נזקי הגוף מהם סובל הנפגע.
מה בדבר תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה? לפי חוק הביטוח הלאומי, תאונת דרכים בה נפגע עובד בדרכו לעבודה, במהלך יום העבודה כשהנסיעה הינה למטרות עבודה ובחזרה ממנה, הינה גם תאונת עבודה. במקרה כזה, רשאי הנפגע לתבוע הן את המוסד לביטוח לאומי והן את חברת ביטוח החובה של הרכב. להבדיל מתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, ככל שתקבע נכות צמיתה לנפגע מטעם המוסד לביטוח לאומי, נכות זו תחייב את הנפגע גם בתביעתו נגד חברת הביטוח של הרכב, ואין באפשרות הנפגע לצרף לתביעה חוות דעת של מומחה מטעמו, בדומה לתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, כאשר ההבדל העיקרי בין שני המקרים הוא שבתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, ככל שטוען הנפגע לנזקי גוף ולנכות שנותרה בכפוף להצגת מסמכים רפואיים המעידים על כך, ימנה בית המשפט מומחה ניטרלי מטעמו אשר יקבע אם נותרה לנפגע נכות, לחוות הדעת יש משקל גדול עת מחשבים את הפיצוי המגיע לנפגע בשל פגיעתו.
בתביעת דמי הפגיעה ובתביעת הנכות, ככל שהן מוכרות ואכן מוענקים אחוזי נכות, מקבל הנפגע תשלומים שונים. בבואנו לטעון לפיצוי כספי מהמעסיק בגין חבותו, הסכומים שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי מקוזזים מהפיצוי הנדרש מהמעסיק, וכך, עשויים להיות מקרים, בהם תביעתו לקבלת פיצוי מהמעסיק נבלעת בפיצוי שהוא קיבל מהמוסד לביטוח לאומי והמעסיק ו/או חברת הביטוח שלו אינם משלמים פיצוי לנפגע. יש לציין, כי נכות צמיתה מעל 19% מטעם המוסד לביטוח לאומי מעניקה קצבה חודשית לנפגע, הסכומים שעתידים להיות משולמים לנפגע בשל נכות זו, אף הם נלקחים בחשבון ומהווים אינדיקציה עת מקזזים מסכום הפיצוי שקבע בית המשפט שעל המעסיק לשלם לנפגע. האם ישנה אפשרות לקבל פיצוי מהמעסיק ו/או חברת הביטוח שמבטחת אותו על אף שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי? בהחלט! כאשר מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. כיצד? רבים אינם מודעים לסעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו, כאשר העובד נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, זכאי לקבל 25 אחוזים מהפיצוי שנפסק לו כנגד חברת הביטוח של הרכב, זאת בתנאי, שהודיע למוסד לביטוח לאומי תוך זמן סביר שעתיד לתבוע את חברת הביטוח של הרכב ושהרכב אשר היה מעורב בתאונה אינו בבעלות המעסיק, או אז, גם אם הפיצוי שפוסק בית המשפט לנפגע נבלע בתוך תגמולי המוסד לביטוח לאומי, עדיין יהיה זכאי לקבל פיצוי המהווה 25 אחוזים מסך הפיצוי שנפסק לו על-ידי בית המשפט.
כאב וסבל – תאונת עבודה לעומת תאונת דרכים
אחד מראשי הנזק אליהם מתייחסים בתביעה נגד המעסיק ו/או חברת הביטוח שלו, עת מחשבים את גובה הפיצוי המגיע לנפגע הינו כאב וסבל. הנזקים השונים בגינם דורשים פיצוי מתחלקים לשני סוגים: נזק מיוחד, הכולל בתוכו הוצאות רפואיות (ובכלל זה הוצאות עבור חוות-דעת רפואית), הוצאות נסיעה, הפסדי השתכרות לעבר וכדומה, ונזק כללי, הכולל בתוכו הפסד השתכרות עתידי, הוצאות רפואיות בעתיד וכאב וסבל. מהו כאב וסבל? כשמו כן הוא, מתייחס לכאב, לסבל, לעוגמת הנפש והצער שנגרמו לנפגע בשל תאונתו. חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל כתוצאה מתאונת דרכים כהגדרתה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") הינו טכני מאוד, ואינו אלא נוסחה מתמטית אליה מזינים גורמים הקבועים מראש ועל פיה מעריכים את הנזק שנגרם בכסף. כידוע, הנזק שנגרם כתוצאה מתאונה עשוי להיות נזק קל או קשה מאוד ולעיתים אפילו מוות. כאב וסבל לנפגע בתאונת דרכים, שנותר ללא נכות כתוצאה מהתאונה עומד נכון להיום על 17,900 ש"ח. במקרים בהם נותרה נכות לנפגע ושגילו קטן מ-30 שנה, גובה הפיצוי עבור כאב וסבל יחושב לפי הנוסחה הלקוחה מתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו-1976 (להלן: "תקנות הפיצויים") הקובעת, כי זכאות הנפגע לכאב וסבל שווה לאחוז אחד מסכום פיצוי המקסימלי של 100 אלף לירות בצמוד למדד, והעומד כיום על כ-170 אלף ש"ח, כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנקבעו לנפגע, ואילו לנפגע שגילו מעל 30 שנים, יש להפחית משווי הפיצוי אחוז אחד עבור כל שנה מעבר לגיל 30.
חישוב כאב וסבל לפי פקודת הנזיקין, להבדיל מחוק הפיצויים, אינו נעשה באופן טכני וקר, אלא מותאם באופן סובייקטי לכל מקרה ומקרה, ובוחן את מכלול המרכיבים היוצרים את דמות הנפגע ובכללם: טיב הנזק, השפעת הנזק על הנפגע ועל תפקודו היומיומי וכדומה, ויפים הם דברי כב' השופט אור בעניין בע.א. 398/99 קופת חולים נ' לאה דיין ואח' (דינים עליון נו, בעמ' 794) ..." סכומי הנזק הלא ממוני הקבועים בדין לעניין תשלום פיצויים לנפגעי תאונות דרכים... אינם רלבנטים לעניין שיעורו של הנזק הלא ממוני הנפסק בתביעות בשל נזקי גוף אשר נגרמו בגין רשלנותו של המזיק. בתביעות האחרונות שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, הכאבים והסבל של התובע".
כלומר, סכום הפיצוי שיכול לקבל נפגע בתאונת עבודה לפי פקודת הנזיקין, עשוי להיות גבוה פי כמה מהפיצוי שיכול היה לקבל אותו נפגע אילו חושב לפי תקנות הפיצויים, בשל העובדה שטווח מעורבות בית המשפט רחבה מאוד ואינה כפופה לנוסחה טכנית וקבועה, שאינה מביאה בחשבון נסיבות סובייקטיביות ואישיות של הנפגע, ואשר פיצוי על-פיה הינו לעיתים לעג לרש. אף על פי כן, גם פיצוי שניתן לפי פקודת הנזיקין, על אף הפוטנציאל הטמון בו לשקף באופן קרוב יחסית את גודל הנזק של הנפגע, רחוק עדיין שנות אור מהפסיקה המערבית הקיימת, ועוד ארוכה הדרך עד להגיענו לנאורות המשפטית הקיימת במדינות אלו.
"עובדים עלינו עבודה עברית"
לרוב, ציפיות הנפגע תואמות את מדיניות בית המשפט בדבר הטל אחריות על המעסיק בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך העבודה. הפסיקה מכירה בחובת המעסיק לדאוג לעובדיו תוך שהוא מספק להם סביבה עבודה בטוחה, מפקח על אופן ביצוע העבודה, מדריך את עובדיו כיצד עליהם לבצע את עבודתם ומזהיר אותם מפני סכנות צפויות. כפי שראינו לעיל, בשל חמקמקות המעסיק ורצונו להגן על עצמו מפני תביעה ולשלם פיצוי נמוך ככל הניתן, נוקט המעסיק בכל האמצעים ובהם האשמת העובד עצמו בתאונתו כדי להפחית את אשמתו. חשוב להבהיר, כי בעולם המשפט לא לכל נזק שנגרם לעובד יש אשם ואחראי שיפצה את הניזוק, ועל הנפגע לנקוט באמצעי הזהירות המקסימאליים כדי לאפשר לעצמו לקבל את הפיצוי המגיע לו בשל הנזק שנגרם לו.
רבים מן הנפגעים בתאונת עבודה פונים לעזרה למעסיק שלהם מתוך תקווה וידיעה שהוא הגורם שיעזור להם בצוק העיתים. לצערי, הם שוכחים, בשל חוסר מודעותם לאינטרסים הנסתרים של המעסיק, כי המעסיק בעתיד הלא רחוק יהיה הנתבע בתביעתם, ושאין בידם דרך אחרת, ככל שאכן הוא התרשל והפר את חובותיו, אלא לתבוע אותו כדי לממש את זכאותם לקבל פיצוי.
המעסיק, שהינו ללא ספק מנוסה יותר ומודע יותר לחוק ולהשלכות הפגיעה של עובדו בעבודה, לעיתים מנצל את תמימות עובדו ומביא אותו לפעולות שונות, כגון: החתמה על מכתב המסביר את השתלשלות האירועים שהביאו לתאונה תוך ידיעה שהעובד שנפגע, הן בשל העובדה שמבחינה פיזית בשל פציעתו הוא אינו במיטבו, הן בשל העובדה שהינו חושש שחוסר שיתוף פעולה מצידו עשוי להביא לפיטוריו והן בשל העובדה שאין לו את המודעות להשלכות המשפטיות של גרסא חתומה זו, ישתף פעולה באופן מלא.
כך יהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו והמעסיק, שעד ליום התאונה היה הגורם שדואג לכלכלתו של הנפגע הופך להיות לאבן נגף בדרכו של הנפגע והסיבה העיקרית שעשויה למנוע מהנפגע לקבל את הפיצוי הכספי המגיע לו בשל נזקי הגוף שנגרמו לו במהלך עבודתו. אומנם, לצד המעסיק נתבעת גם חברת הביטוח שלו, אף על פי כן המעסיק, כדי למזער ולעזור לחברת הביטוח לשלם את הפיצוי הנמוך ביותר, ינקוט בכל האמצעים, גם כאלו שאינם כשרים למהדרין, על מנת לסייע לה, וממנו על הנפגע להיזהר יותר מכל. אוסיף וארחיב, כי ברוב המקרים אם לא בכולם הנפגע נאלץ להיות דרוך בכל מקום אליו יפנה, שכן בכל אינטראקציה עם מעסיקו עליו להיות זהיר בלשונו ובפעולותיו, שמא המעסיק לא ידובב אותו ויקליט אותו תוך כדי השיחה ולחלופין שיחתים אותו על מסמך אשר מונע תביעה עתידית ותואנה כנגדו. אך גם בעולם "ורוד" שבו המעסיק אינו משתף פעולה עם חברת הביטוח, על הנפגע לזכור שבכל מקום אליו הולך הוא עשוי להיות תחת מעקב של חוקרים אשר לעיתים תכופות מתעדים את כל פעולותיו במצלמה, וכידוע תמונה אחת שווה אלף מילים. כמו כן, חוקר עשוי להתחזות לאדם אחר, כגון: סוקר, נציג שירות לקוחות, משווק וכדומה, לשאול שאלות שהן תמימות לכאורה, ולהשתמש בתשובות של הנפגע כנגדו בבית המשפט, האינטרפרטציה שתינתן לדברי הנפגע, בכל אחת מהסיטואציות שצוינו לעיל, עשויה להפחית באופן משמעותי את הפיצוי שהיה יכול לקבל.
לכן, המלצתי הטובה ביותר, בשל החשיבות הגדולה לגרסת התאונה ולאופן קרות התאונה ובשל העובדה שלרוב הנפגעים אם לא לכולם, אין את הכלים המשפטיים כדי לבחון את התאונה, הן בהיבט גודל הנזק שנגרם להם והן בהיבט נסיבות התאונה ובאם אכן מובילות לזכאות לתבוע את המעסיק, אמליץ להתייעץ, טרם נקיטת פעולה כלשהי, כגון שיחה עם המעסיק שעשויה להיות מוקלטת או ראיה בכתב שעשויה בסופו של דבר להוביל להפחתה של הפיצוי ברגע שתוצג בבית משפט, עם עורך דין מנוסה הבקיא בזכויות הנפגע ואשר במצב הנתון בו נמצא הנפגע, עורך הדין הינו האדם האובייקטיבי היחיד שייעץ לו ללא אינטרס אישי, כשכל העומד לעיני רוחו הוא לעזור לנפגע לממש את זכויותיו החוקיות.
חקיקה רלוונטית:
פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח-1968
החוק לביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995
פקודת הבטיחות בעבודה תש"ל-1970- 1
תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) [תיקון] התש"ס-2000
חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954
תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד-1984
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975
תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו-1976
פסיקה רלוונטית:
ת"א 40038-07 שאדי נ' ישעיהו ואח'
ת"א 29545-05 ביטון אבי נ' שמשון ספרדי
ע.א. 398/99 קופת חולים נ' לאה דיין ואח' (דינים עליון נו, בעמ' 794)
עו"ד נתנאל בירן, בעל משרד עורכי-דין המתמחה בתאונות דרכים, תאונות עבודה, תאונות קשות, ביטוח תלמידים, רשלנות רפואית, רשלנות רשות ציבורית ורשלנות כללית ומנהל פורומים תאונות דרכים ורשלנות רפואית בהריון באתר מאקו
